נסיעה מספר, רן תלם

נסיעה מספר 1 – רן תלם על דמעות תנין

מהן דמעות תנין?

הפרק הראשון בנסיעה מספר – סדרת רשת שבה רן מנצל את הטרמפ לבית ספר כדי לספר לבת שלו מיקה סיפור מעניין.

כל סיפור מלמד אותנו משהו על החיים. הסיפור הראשון הוא על המשמעות של דמעות תנין או בשמו הלא רשמי שניתן לוידאו ביוטיוב – מיקה 1

מתוך ויקיפדיה

לתנינים, כמו לכמה מיני זוחליםציפורים ויונקים אחרים יש קרום מתחת לעפעף התחתון,

מעין עפעף שלישי שקוף שמגן על הקרנית בעת ציד מתחת למים.

מתחת לקרום הזה, הנקרא "קרום מצמוץ" (Nictitating membrane), יש בלוטת דמע שתפקידה לסכך את תנועתו.

ההפרשה של הבלוטה הזו ניגרת החוצה כאשר התנין על היבשה וקרום המצמוץ פתוח (זה המצב בו פוגשים בדרך כלל בני אדם בתנינים).

כבר במאה ה-13 הדמעות הללו יוחסו לבכי אמיתי.

הנזיר ברתולומאוס אנגליקוס כתב באנציקלופדיה על הטבע שפרסם ב-1225 כי "כאשר תנין פוגש אדם במים או על החוף הוא הורג אותו אם הוא יכול ואז בוכה עליו ובולע אותו לבסוף":

"weepeth upon him and swalloweth him at last".

במאה ה-16 דיווח ההרפתקן וסוחר העבדים ג'ון הופקינס כי תנינים באיים הקריבים מזילים דמעות כדי לפתות את קרבנותיהם להתקרב לטווח הלסתות.

לאחר שהדעה הקדומה הזואולוגית התבססה, השתמש שייקספיר בדימוי זה לציין צער מזויף.

כך, למשל, עשה במערכה השלישית של המחזה "הנרי השישי".


מתוך ערוץ היוטיוב של רן:

לפני כמה שבועות נסענו מיקה ואני לבית-ספר. פתאום בצד הדרך היא הבחינה בשלט שעליו היה כתוב "טרומפלדור".

זה שם מצחיק אבא היא אמרה, נכון עניתי, את יודעת מי זה? לא.

אז סיפרתי לה מיד את הסיפור על הגיבור עם היד האחת, ואפילו דנו בשאלה האם "טוב למות בעד ארצנו" או שאולי עדיף "טוב לחיות בעד ארצנו" אבל אחרי שהורדתי אותה, הבנתי.

שיש הרבה דברים שהיא לא יודעת, לא כי היא לא סקרנית, נהפוך הוא, היא ממש סקרנית, ואז…. ועשינו הסכם.

בכל בוקר בדרך לבית-ספר (זה לוקח לנו 10 דקות בערך) אני אספר לה סיפור, על משהו שקרה פעם.

כל אחרי צהריים הסתובבתי בגוגל, בחרתי נושא, ולמחרת בבוקר סיפרתי אותו. זה נמשך כבר כמה זמן.

וזה מקסים, לפחות לנו.

ממש כמו שסיינפלד לוקח אצלו באוטו קומיקאים כדי להביא קפה, אני ממש כמו רבים מכם לוקח את הילדה שלי לבית-ספר.

אז אחרי כמה ניסיונות החלטנו לצלם סיפור אחד כזה, שתראו. ואם זה עושה לכם חשק.

אז תעשו לעצמכם גם. לא צריך כל יום, מספיק לכם גם פעם בשבוע. סיפור אחד. כמה דקות בדרך לבית-ספר.

אם בא לכם לשים על זה האשטאג אז תכתבו #daducation ואולי מי שקשה לו להכין כזה בעצמו, פשוט יראה לילדה שלו כאלו שאחרים עשו.

זהו. אם ימצא חן בעינינו, אולי נעלה לכם עוד כמה.

צפייה נעימה.


לנסיעה הבאה

נסיעה מספר 2 – רוזה פרקס